פסק-דין בתיק ת"א 70133-07

התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 15.3.05. עצם התרחשות האירוע וחבות הנתבעת בגינו אינם במחלוקת והצדדים חלוקים רק בנוגע לגובה הנזק. התובע פונה  לבית חולים "השרון" נבדק ושוחרר. לטענתו שמאז התאונה הוא החל לסבול מסחרחורות, מכאבי ראש קשים וממגבלה בתנועות הצוואר וגם שקיבל אישורי מחלה לתקופה מצטברת של 101 ימים. האורטופד ד"ר כספי, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, קבע כי " לתובע לא נגרמה כל פגימה בתחום האורטופדי אך החלו תסמיני כאב במקטעי ע"ש השונים, הנובעים ממכלול השינוי הניווני ונמשכו לסירוגין כשנה". נכותו הצמיתה של התובע נקבעה בשיעור 2.5%. בתחום הנוירולוגי מונה כמומחה מטעם בית-המשפט פרופ' רביי, שהצביע על דימום מוחי בעברו של התובע כתוצאה מאירוע אלימות ועל הרגלי צריכת אלכוהול מוגזמים והותיר את העיסוק בתלונות התובע בנוגע לעורף להערכת ד"ר כספי, כדי להימנע מקביעות סותרות או חופפות. פרופ' רביי קבע שהתובע נפגע במנגנון "צליפת שוט" ללא איבוד הכרה ואחר-כך החל להתלונן על סחרחורות ועל תחושת התעלפות, לא שלל את האפשרות שהתובע אכן חווה תחושות כאלה אך הוא קבע שיש לייחסן לטיפולים שהתובע קיבל להורדת לחץ דם או להרגלי שתיית האלכוהול שלו. בדיקת ה- CT ראש לא הצביעה לדעת המומחה על ממצאים שלא נראו אצל התובע עוד לפני התאונה. לדעת המומחה, סבל התובע רק מנכות זמנית בשיעור 3% למשך שנה מיום התאונה ואחריה לא נותרה לתובע כל נכות בתחום הנוירולוגי.

לטענת התובע, קפחוהו המומחים. הוא סובל מהגבלה ניכרת בטווחי תנועת הגב עקב כאבים שחייבו  רכישת מיטה מיוחדת. נכותו התפקודית גדולה. עבודתו כבעל דוכן למכירת פירות וירקות בשוק מתחילה כל יום בשעה 5:00 בבוקר ומסתיימת רק בשעה 21:00. אופיה הוא פיזי ודורש הרמת משאות כבדים. לטענתו, בתקופת פציעתו הוא ניהל ספרי חשבונות כעוסק מורשה והכנסתו עמדה על כ- 15,000ש"ח לחודש. בעדותו אישר שהדיווחים לרשויות המס לא היו מדויקים ובסיכומיו ביקש שבית המשפט יעדיף את עדותו  על  דיווחי המס שלו, בהתבסס על ידיעה שיפוטית שכך הם פני הדברים בשוק. עוד טען התובע שלפני התאונה הוא השכיר נכס שברשותו למרפאת שיניים, אך עסק זה נסגר. מאז התאונה הוא הפסיק לעבוד בשוק לאחר שגם העסקת עוזר לא הועילה ואת הדוכן הוא משכיר. התובע התגרש מאשתו על רקע קשייו הבריאותיים.  הוא גר בשכירות ומשלם לעוזרת בית 40 ש"ח לשעה עבור שני ביקורים בשבוע, 4 שעות בכל פעם.

לטענת הנתבעת נכות התובע היא זניחה, אם בכלל  וד"ר כספי  הכיר בנכות מזערית על סמך תלונות סובייקטיביות של כאב בלבד. עוד טוענת הנתבעת שאין לתת אמון בגרסת התובע ומצביעה על שורה של סתירות בתוך עדותו בין עדותו ותצהירו. כך למשל הודה התובע בחקירתו שהוא העסיק עוזר בשוק עוד לפני התאונה למרות שבתצהירו הצהיר שהצורך בעוזר התעורר לאחר התאונה. כך למשל עלה שה"עוזרת" שלו, היא בעצם עובדת פיליפינית שלפי  הצהרתו  בבית המשפט לעניינים מנהליים היא גם ידועתו בציבור. כך גם הצהיר התובע שקיים ספרי חשבונות ושדיווח דיווחי אמת לרשויות המס אולם בחקירתו, אישר שהכנסותיו האמתיות לא דווחו לרשויות המס. לטענתו, בשוק אין קופה ולא תמיד ניתן לדווח דיווחי אמת לרשויות המס. התובע טוען שיש להעדיף את גרסתו בע"פ  על המידע בדוחות המס על סמך הידיעה השיפוטית שכך הם פני הדברים בשוק אולם הנתבעת מציינת שרק הוכחות כבדות משקל יצדיקו את ההעדפה המבוקשת שעה שהוכחות כאלה כלל לא סופקו. עוד מצביעה הנתבעת על אי התאמה בין תצהירו של התובע בנוגע לנכס המושכר לצורך ניהול מרפאת שיניים ובין עדותו של התובע בבית המשפט. על פי תצהירו, הוא נאלץ להפסיק להשכיר את העסק, אולם בעדותו בבית המשפט הוא העיד שהעסק מתפקד והוא מפיק ממנו הכנסה. עוד עולה כי כנראה יחסי התובע עם אשתו עלו על שרטון עוד לפני התאונה בניגוד מוחלט לתצהירו של התובע. בנוגע למיטה לגביה נטען שהיא נרכשה בדין התאונה, טוענת הנתבעת שאין כל הצדקה לקנייתה וכי ככל שהתובע רצה להציג הצדקה כזו, היה עליו לשאול את המומחה בשאלת הבהרה.

תצהירו של התובע ועדותו סתרו זה את זה בנקודות מרכזיות: בסעיף 11 לתצהירו כתב שלקח עובד שיעשה את עבודתו "היות ולא יכולתי לעבוד בשוק". בעדותו אמר שאותו עוזר עובד אצלו שנים רבות.  בסעיף 13 לתצהיר כתב התובע שסגר את העסק של מרפאת השיניים. בעדותו התברר שעסק זה עדיין פעיל (ואת הסתירות ניסה לתרץ בשינוי צורת הפעילות). בסעיף 14 לתצהיר כתב התובע שנאלץ לקחת עוזרת בית פעמים בשבוע ל-4 שעות בכל פעם בשכר של 40ש"ח לשעה. בעדותו התברר שזו אינה אמת ובכל מקרה הוא מעסיק פיליפינית, שהיא גם ידועתו בציבור. בסעיף 12 לתצהירו כתב התובע שדיווחיו לשלטונות המס "אינם משקפים בדיוק את ההכנסות" והוא מעריך את הפסדיו החודשיים ב- 15,000ש"ח בחודש. בעדותו העמיק בהסבריו על הפער בין "מנהג סוחרי השוק" לענין הדיווחים לשלטונות המס  ובסיכומיו ביקש שבית-המשפט יתעלם  מדיווחים אלה (המצביעים על הכנסה חודשית של 3300 - 3700ש"ח בלבד). הרי זו דרך  מוזרה לבקש את אמונו של בית-המשפט על סמך הודאה מובלעת בשקרים ותוך הצגת שלל גרסאות סותרות.

בסיס השכר -  התובע טוען להפסדי השתכרות לפי בסיס שכר של 15,000ש"ח. כשעומת עם דיווחיו לשלטונות המס שמהם עלתה הכנסה של 3300-3700ש"ח בלבד הוא ניסה לאחוז בחבל בשני קצותיו: מצד אחד טען שדיווחיו היו דיווחי אמת. מצד שני הסביר שלא ניתן ולא נהוג לדווח דיווחי אמת על הכנסות בשוק.  בבירור, מדובר בעדות המוטה לפי האינטרס של התובע. כאשר נח לו, לצרכי מס, הוא מדווח על הכנסות נמוכות מאוד. כשנוח לו, לצרכי פיצוי, הוא טוען להכנסות גבוהות בהרבה. ההלכה היא שפיצויים בגין נזק גוף משולמים עפ"י הפסדי השכר המוכחים. ניתן לפצות אדם על אובדנן של הכנסות שלא דווחו לשלטונות המס, אך הוכחת הכנסות כאלה מחייבת ראיות בעלות משקל ממשי. כל שיש בפי התובע הן אמירותיו בע"פ, אך עדותו כשלעצמה רחוקה מלעורר אמון. התובע לא עשה אפילו את המעט שיכול היה לעשות בנסיבות כאלה. הוא לא ניסה להביא ראיות המצביעות על היקף עסקיו, ואף לא על היקף הוצאותיו (בהנחה שההוצאות מומנו מהכנסות כלשהן). כל שנותר היא אמירה בעלמא ובצידה הנחה, שבית-המשפט "יודע" שבעלי דוכנים בשוק מעלימים מס. בהתחשב באמינות הנמוכה שיש לעדות התובע, אין כל אפשרות לקבוע נתון פוזיטיבי כלשהו הנוגע להכנסתו מעבודה. למעט הודאתו בפועל שדיווחי המס שלא אינם אמינים, אין כל בסיס לקבוע מהי  הכנסתו האמיתית. בהתחשב בכך שהתובע (בניגוד לתצהירו) העסיק במשך שנים רבות עוזר בדוכן בשוק, למעשה אין בפני בית-המשפט כל אמצעי להעריך אם בכלל גרמה פציעתו לשינוי כלשהו בהכנסות שהפיק מעבודה בעקבות פציעתו.

הפסדי שכר לעבר -  התובע נפגע בתאונה שלפי חוות-דעת המומחים היו לה השפעות קלות יחסית על מצבו הבריאותי.  לא ניתן לייחס לנכויות היחסית נמוכות שנקבעו לו השפעה משמעותית על כושר עבודתו  ובוודאי שלא ניתן לתרץ באמצעותן העדרות של 101 ימים מהעבודה. אין גם כל ראיה לכך שהתובע נעדר בפועל מעבודתו כל אותם ימים ולהאמין לדבריו, בוודאי שלא ניתן. אפילו שוכנעתי שכושר עבודתו של התובע נפגע באופן משמעותי, הפסדי שכר בעבר הם נזק מיוחד והיה עליו להוכיח שהתקיים בפועל. הוא לא עשה כן. ייתכן שלתובע נגרמו הפסדים בשל הצורך להגיע לבדיקות ולטיפולים או הפסדים בימים הסמוכים ליום התאונה. הפסדים אלה יוערכו גלובאלית ב-  1,000ש"ח.

הפסדי כושר השתכרות לעתיד - התובע בן 69 כיום ואינו טוען להספד בראש נזק זה.

כאב וסבל - התובע לא אושפז ונכותו עומדת על 2.5%. בנתונים אלה, מבקש התובע לפסוק לו פיצוי על פי שיקול דעתו של בית המשפט בשיעור המירבי שבתחום סמכותו. הנתבעת טוענת שאין מקום להיעתר לבקשת התובע וכי אין לפצותו בסכום שעולה על 8,000ש"ח. בהתחשב באופי התאונה, ולפי הכללים לחישוב נזק לא ממוני בתביעות לפי חוק פלת"ד, יפוצה התובע בתשלום 8,500ש"ח.

עזרת צד ג' - התובע טוען לתקופת אי כושר של כ- 3 חודשים במהלכה הוא נזקק לעזרה בהיקף שמצדיק פיצוי בסך 4,500ש"ח. הנתבעת טוענת שאין כל הצדקה עזרה בהיקף הנטען. היא טוענת  שהתובע כלל לא קיבל עזרה וכי העוזרת שלגביה נטען שנתנה את השירות היא בכלל הידוע בציבור של התובע. התברר שהתובע לא שכר עזרה בתשלום.  עם זאת, סביר שידועתו בציבור העניקה לו בתקופה הסמוכה לפציעה עזרה החורגת מהרגיל. בגינה, יפוצה התובע בסך 1,500ש"ח.

הוצאות רפואיות לעבר - התובע טוען שנגרמו לו הוצאות רבות ובכללן הוצאות רכישת מיטה מיוחדת עם מזרון גב מתכוון בעלות של 13,909ש"ח. התובע לא מבקש פיצוי לעתיד. הנתבעת טוענת שהתובע לא הציג כל קבלה למעט קבלה עבור המיטה שנחיצותה לא הוכחה. גם הוצאות רפואיות בעבר יש להוכיח כנזק מיוחד. התובע לא הוכיח הוצאות כלשהן, למעט קבלות על רכישת מיטה מתכוונת, אלא, שהצורך הרפואי בהוצאה זו לא הוכח. לא מצאתי בסיס בחווה"ד הרפואיות לצורך במיטה כזאת. התובע גם לא הוכיח שהמיטה היא אכן מיוחדת ולא הוכיח כיצד היא רלבנטית לנכותו. מנגד, יש להניח שלתובע נגרמו הוצאות בגין רכישת משככי כאבים ובגין הצורך להגיע לטיפולים ולבדיקות. הוצאות אלה יוערכו בסך 500ש"ח.

הוצאות פינוי מד"א - התובע טוען שהנתבעת לא שילמה את הוצאות הפינוי בזמן עד שניתן פסק דין כנגדו בהליך נפרד שנפתח על ידי מד"א כנגדו. התובע הציג פסק-דין שחייבו בתשלום 871.65ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 771ש"ח וסה"כ חויב התובע ב- 1,642.65ש"ח. הנתבעת טוענת שהתובע לא המציא לה את דרישת מד"א לתשלום עד לאחר שנפתחו הליכים כנגד התובע ואין לחייבה בסכום העולה על סכום הקרן. בשים לב לכך שהפניה לנתבעת נערכה במהלך משפט זה ובמאוחר יחסית, תחוב הנתבעת בתשלום 1,000ש"ח בגין הוצאות הפינוי ועלויות גבייתן.  

התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע 12,500ש"ח, שכ"ט עו"ד בסך 1901ש"ח והאגרה.  

ניתן היום,  כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: